|
לא להאמין, השנה 2007, המדינה ארה"ב, קצת סופת שלגים, לא משהו שסמל ביח' האלפיניסטים של צה"ל אפילו מביט לאחור, וכל נמלי התעופה בניו יורק נסגרו (עלינו).
על החוויות (חוויות זוועה....) בכתבת ההמשך.
אני עוד הספקתי לטוס מהקמפוס של מיקרוסופט בסיאטל לנמ"ת Liberty בניוארק. הליו שנשאר עוד יום כבר לא זכה אפילו לזה ונאלץ להשאר במלון (יקר פחד) ולהמתין לתיארוך מחדש של הטיסה לארץ. אז מה, חשבתי שיש לי מזל, אבל המזל חשב אחרת. אמנם הגעתי לניוארק, אבל אחרי המתנה של 9 שעות בנמ"ת (כל שעה דחו את הטיסה לשעה הבאה) הודיעו במערכת הכריזה שהלך על כולם, ובמצב הטוב הם מוזמנים לחזור הביתה (למי לעזאזל יש בית בניוארק)....
הישראלים, כמצופה, חטפו קריזה. האמריקאים התכנסו בשקט לתור מסודר בדלפק הטיסה והמתינו לתיארוך מחדש.
אני, בעוונותי, כבר מנוסה בקטעים כאלה ובדיוק בנמ"ת של קונטיננטל בניארק. מלווה בעוד שני זוגות ישראלים (בטיול חופשה), הלכנו הצידה והתלבשנו על הטלפון של שירות הלקוחות של קונטיננטל. החלטנו ל"התארגן" על הקו (המתנה של 40 דקות) והראשון שיתפוש אותם יסדר טיסות לשאר. (אגב לא לקחתי את השמות שלהם. אם יש סיכוי שהם קוראים את הכתוב כאן - תודה !!).
טוב בסוף סידרו לנו טיסות לעוד שבוע (השהייה בינתיים על חשבוננו, אין מזוודות, בקיצור..בלאגן). אה,כן.... קונטיננטל סדרו לי מלון על חשבוני, לשבוע !!. כשהגעתי למלון התברר שלא דובים ולא יערים ובכלל לא היה מקום על שמי, אבל שלא נקדים את המאוחר .
ראיתם את הסרט "העבר אותה"... סרט על קבוצת אנשים שקרו להם דברים טובים והם העבירו את זה לאנשים אחרים. ובכן שמח על שהחברים החדשים שלי עזרו לי לסדר טיסת המשך, התגייסתי לעזור לקשישה ממזרח ירושלים. לא דברה אף מילה באנגלית (או בעברית), רק ערבית. את האמריקאים זה די עצבן, והם פשוט התעלמו ממנה באופן שגרם לי לחשוב הרבה על הרבה דברים. בקיצור, בשפת הסימנים (גם אני לא דובר ערבית) איכשהו הבנתי שיש לה בת במינסוטה. תוך סדרת טלפונים (באנגלית) הבת מצאה את האם וסודר שהיא תבוא לאסוף אותה. איפה היו בזמן הזה אנשי שירות הלקוחות של קונטיננטל.. איפה האחריות לנוסעים... ותחשבו על זה בפעם הבאה שתטוסו קונטיננטל.
את המזוודה כבר הבנתי שלא אמצא בכל הבלגאן אז יצאתי לתפוש טקסי למלון. בחוץ, בסופת שלג ובטמפרטורה של 10 מעלות מתחת לאפס ניצב תור עגום של כ- 100 אנשים, ומוניות אין. מי שהיה בתור בדיסניוורלד יודע על מה אני מדבר, רק שבדיסני בסוף ממתינה חוייה חיובית ואילו כאן הייתה זו חוויה מתקנת..
אחרי שעתיים היו אנשים שכבר נכנסו להיפוטרמיה. אף אחד כמעט לא היה מצוייד בבגדים חמים לסופת קרח, שהרי היינו בטיסות המשך.. אצלנו בארץ בטח הנהלת נמל התעופה הייתה מגייסת את אגד וכל מונית מבת ים ועד חדרה כדי לפנות את הנוסעים לבתי מלון ועדיין היינו מקטרים. כאן, איפה.... 3 שעות בהקפאה וצוות נמל התעופה עדיין זוחל בזחיחות חסרת יעילות, כאילו הכל סבאבה...
בסוף, כשכמעט נשברתי, 30 איש לפני שהגיע התור שלי ל"אין מונית"... פשוט החלטתי ללכת על כל הקופה (שלי..), ולקחתי מונית מיוחדת בים כסף. מה זה כסף לעומת סיכוי להתפגר מקור. מישהו בתור לפני ציין שקפאון זה הדרך הכי פחות כואבת למות. רק כדי להבין את הלך הרוח..:-)הגעתי למלון, מצאתי אותו מלא, ורק במזל מצאתי איזה מוטל בג'רסי שעדיין היו בו כמה חדרים פנויים במחיר סביר. לא אינטרנט, לא פקס, בחדר לצידי היו עסוקים באורגיה רועשת, ואני זחלתי למיטה התעטפתי בכל השמיכות ורעדתי איזה שעתיים עד שהגוף חזר ממצב השוק שנכנס אליו.
נגמר, מה פתאום. בבוקר גיליתי שבמוטל הזה אין אפילו מכונת קפה ושאי אפשר לצאת החוצה. אין מדרכות (הכל מכוסה שלג 30 ס"מ) ואם אין לך רכב (נו טוב, אמריקה..) אתה יכול להיות תקוע בחדר עד ההפשרה. כאן נתגלתה שוב התושייה הישראלית. אמנם אין מדרכות, ובכביש מתזזות מכוניות בלי חשבון.. אלא מה, הכביש דו מסלולי (רב נתיבי) ובין המסלולים יש אי תנועה, גם הוא מכוסה שלג עמוק . זינקתי בחרוף נפש לאי התנועה וצעדתי עליו עד ללמק-דונלד'ס הקרוב. מעולם לא שמחתי כל-כך לראות באופק שלט של מקדונלד'ס. שם פרסתי חפ"ק מאולתר, התקשרתי ל- Wi-Fi זול להפליא (2.90 דולר לשעתיים, יפה !!), ויצאתי לשתף גם אתכם בחוויה המופלאה שהזדמנה לי.
McDnlds
וכן, כנראה שלא אצטרך להשאר כאן שבוע. שוב תושיה ישראלית. הפעם של אישתי ושל המובילה הלאומית שתחיה אל-על, החברה הסכימה להטיס אותי חזרה כבר מחר. אגב זו לא הפעם הראשונה שאל-על מצילה אותי ממצבים של כמעט ו.. ובמקומות יותר אקזוטיים מניוארק, ניו-ג'רסי, ארה"ב. שווה להזכיר גם את זה ולהגיד להם תודה.
בקיצור, יצאנו לכינוס השנתי של ה- MVP במיקרוסופט, התחיל מבטיח. נגמר מעניין. במשמעות הסינית..
זהו, נגמרה לי הבטריה. מקווה שלהליו הלך יותר בקלות ושיגיע הביתה בשלום, לפני.
|
