|
כשהשארתי את סער באוטובוס לשדה התעופה ביום חמישי בערב וחיכיתי שיגיע הבוקר בכדי שאני אסע לשדה התעופה לתפוס את הטיסה שלי, לא חשבתי אפילו לרגע שהשעות הבודדות הללו יעשו את ההבדל בין לנסוע הביתה או לא לנסוע הביתה. ובכן, בבוקר שאחרי הגעתי לשדה התעופה ארוז ומסודר, והייתי די בהלם כששמעתי מהפקידה של קונטיננטל "טיסתך לניו-יורק בוטלה עקב סופת השלגים שם, וכתוצאה מכך לא תספיק לטיסה לישראל. הכי טוב שאני יכולה לעשות הוא להכניס אותך לטיסה לניו-יורק של מחר (שבת) ולטיסה לישראל של יום שני." אחרי ההלם הראשוני, ניסיתי לברר איתה אם אין טיסה מוקדמת יותר לארץ, הסברתי שיש לי פגישות עם לקוחות כבר ביום א', אך הכל לשווא. לא היה מה לעשות. אז התחלתי לדאוג לנושא הלינה, והיא גם הסבירה לי שכיוון שסופות שלגים הן לא באחריותם אלא באחריות הקב"ה, אם אני ארצה שאבקש עזרה ממנו. ככה שלא היתה לי ברירה אלא לחפש איזה מלון קרוב לשדה התעופה ולחכות למחרת. בקשר לניו-יורק, שיחה עם בן-דוד שלא ביקרתי מזמן הסדירה את העניין.
באותו היום ישבתי במלון בלי שיהיה לי מה לעשות, וכשנמעס לי כבר מלשחק עם מכשירים החלטתי לצאת להליכה. יצאתי והלכתי לכמה שעות, אני לא יודע בדיוק כמה, אך לדעתי היה בין שעתיים ושלוש. חיפשתי משהו מעניין בסביבה, איזה קניון או משהו. מצאתי בדרך אחד, אותו ביקרתי לרבע שעה או משהו כזה, שם גם אכלתי צהריים. כשהייתי כבר מספיק רגוע ועייף בשביל להבין שברגל אני כבר לא אצליח לחזור למלון, לקחתי אוטובוס בחזרה. במלון לקחתי את הפוקט פיסי, נכנסתי ל-iGo America, סימנתי את המלון ואת המקום אליו הגעתי, ובדקתי את סיפור הדרך..... מתברר שהלכתי מרחק של כ-18 קילומטרים, בלי לחשב את ההליכה בתוך הקניון. Forrest Gump אמיתי! :-)
ובכל זאת, אני כאן, נשארו לי שלושה ימי עבודה מה-8 שתכננתי עד לנסיעה הבאה, ואני אעשה את המקסימום שאני יכול עד שאסע שוב. היום בסוף היום אני מתכוון להוציא איגרת של שבועיים, וביום ראשון בערב של השבוע הזה. לאחר מכן יש סיכוי שתשארו שבועיים ללא איגרת שוב.
אני מקווה שנהניתם בשבוע וחצי הללו עם חברי הצוות האחרים. זוהי הזדמנות לתת להם להתבטא, הם תמיד מתעוררים כשאני בחו"ל. כנראה שאני צריך לנסוע יותר :-)
ובכן, שיהיה יום טוב לכולנו, ואני מקווה שמעניין גם כן. תצפו לכתבת סקירה על מכשיר מאוד מעניין עוד לפני הנסיעה הקרובה.
אליו
|
