|
חברי הכנסת ובייחוד חברי הממשלה חושבים שאנחנו טיפשים ולכן צריך להגן עלינו מעצמנו. הם גם חושבים שאנחנו טיפשים ולא שמים לב לאיזה סוג חוק הם מאשרים. אתם יודעים במחשבה שנייה הם צודקים, אנחנו באמת טיפשים שמאשרים להם לעביר הצעת החוק כזו.
אם זה פתח לכם את העיניים וגרם לכם לחשוב ... המשיכו לעמוד הכתבה
חברי הכנסת ובייחוד חברי הממשלה מאמינים שאנחנו טיפשים והם צריכים להגן עלינו מעצמנו.
לצרוך כך המטרה מקדשת את הדרך: על צנזורה, אינטרנט ודוגמאות נוספות.
המנות הראשונות שקיבלנו
נתחיל בדוגמא ממשרד התחבורה שיוצא במלחמה כנגד הנהגים, הוא רוצה לשלול רישיונות נהיגה של
נהגים שעברו עברות תנועה רבות. יכול להיות שיש בכך צדק, אבל משרד התחבורה הינו חלק מהממשלה שהינה הרשות המבצעת, אלא שבדמוקרטיה הרשות השופטת היא זו שאמורה לשפוט את האזרח.
משרד התחבורה ממשיך בכך ומעביר לעמותת אור ירוק פרטים של נהגים חדשים. אכן, המטרה היא להכשירם להיות נהגים טובים יותר, אבל ממתי מותר לממשלה להעביר מידע על אזרחים לעמותה פרטית גם אם היא עושה עבודה חשובה?
ומה בענין שמירה על פרטיות?
נמשיך בדוגמא נוספת: במשרד לביטחון פנים.
העובדה שהמשטרה שלנו כבר ממש לא עושה כלום בעבירות בתחום העיר הפכה להיות בדיחה עצובה.
בחלל שנוצר ובעידוד המשרד לביטחון פנים הקימו הרשויות משטרות פרטיות - בתמיכת הממשלה.
שלא יהיה כאן ספק, מדובר על משטרה פרטית שכאשר תתקל בצורך לחקור בעיות שקשורות לבעלי עניין ברשות שמפעילה אותם אינני בטוח מה יבחרו לעשות.
מדובר על משטרה פרטית שעלולה לבחור לשמור על אזורים שחשובים יותר לבעלי עניין לעומת אזורים אחרים.
יכול להיות שיש שיחשבו שזה יותר טוב מכלום, אבל זה מרחיק את הדמוקרטיה מביתנו ואת הזכות שלנו כאזרחים
המנה העיקרית שצפויה לנו
לאחר שתי המנות הראשונות האלו נעבור למנה העיקרית שכמובן ממשיכה באותו כיוון של דריסת זכויות האזרח. כאמור, המחשבה להגן על האזרח היא מחשבה טובה, אבל הביצוע הוא ממש לא מתאים למדינה דמוקרטית ומודרנית. אני מבין את הצורך להגן על האזרח מפני הרשע שנמצא באינטרנט ואני יכול להבין שחברי הכנסת, נבחרי הציבור שלנו, רוצים לספק למצביעים שלהם את ההגנה הטובה ביותר שניתן מפני אותו רשע. אני ממש לא יכול להבין את הדרך שהם בוחרים. מדובר כאן על הרבה יותר מהגנה על האזרח - מדובר כאן על צנזורה ומדובר כאן על שליטה של הממשלה בהחלטה מה יהיה מצונזר ומה לא. אני רוצה לחזור על הנקודה האחרונה: מדובר על צנזורה כאשר הממשלה מחליטה מה מצונזר ומה לא.
אם הסעיף הקודם לא מדליק לכם נורה אדומה, אז אנחנו בבעיה גדולה, היות ומדובר בנקודה שממנה אין דרך חזרה. היכולת של הממשלה לשלוט על התוכן כמו היכולת של הממשלה להחליט מה הוא תוכן חוקי ומה הוא לא חוקי. האם התיאוריה של דרווין היא תוכן חוקי או לא האם כתבה הזו בעתיד תהפוך לתוכן לא חוקי, אתם חושבים שאני מגזים?
כאשר מדובר בצנזורה על ידי הממשלה אנחנו יודעים היכן זה מתחיל, אנחנו לא יודעים להיכן זה ימשיך.
הקינוח
אם אתם חושבים שבעצם מדובר כאן רק בסינון של פורנוגרפיה, אתם בטוחים. קראתם את הצעת החוק קראתם איזה כוח יש לשר התקשורת להחליט. אם אתם חושבים שהשרים וחברי הכנסת שבחרתם קראו את החוק לפני ההצבעה, תחשבו שוב רובם לא הקדישו לכך את הזמן וזה לא הפריע להם להצביע.
חברי הכנסת ובייחוד חברי הממשלה חושבים שאנחנו טיפשים ולכן צריך להגן עלינו מעצמנו. הם גם חושבים שאנחנו טיפשים ולא שמים לב לאיזה סוג חוק הם מאשרים. אתם יודעים במחשבה שנייה הם צודקים, אנחנו באמת טיפשים שמאשרים להם לעביר הצעת החוק כזו
לדיון על הכתבה
קישור לכתבה המקורית
|
